ואו, איזו שאלה עמוקה...
אני חושבת שעיקר התרגול כשאנחנו בזמן סערה הוא לא להיעלם ולא להתעלם מהרגש, אלא דווקא להישאר איתו בלי להיבלע.
יש כמה צעדים שיכולים להקל:
לקרוא בשם למה שקורה: עכשיו יש כעס; עכשיו יש פחד. זה מחזיר אותנו למודע ולא לאוטומט.
לעגן בגוף: נשימה, כפות רגליים, תחושת החזה. העוגן מאפשר לפגוש את הרגש בלי לברוח ממנו.
להכיר במנגנון ההגנה: לראות את הריחוק הרגשי ולהגיד לו תודה שאתה מגן. כשאנחנו לא נלחמים בו, הוא נרגע.
לבחור קרבה במינון: לפעמים להישאר בשיח, לפעמים לבקש רגע נשימה, כדי שנוכל להקשיב. זו קרבה שיש בה גבול.
כך נשמרים גם נוכחות וגם קשר, בלי קיפאון ובלי הצפה...זו עבודה על בסיס יומיומי 😊